יום אחד נכנסה אלי לסטודיו אישה מקסימה בשם מירית, כשבידיה קופסת פלסטיק קטנה עם מכסה אדום. היה משהו בהבעת פניה, שגרם לי להרגיש שמשהו מרגש ומיוחד מסתתר בקופסה.

כשמירית הניחה את הקופסה על השולחן, שררה דממה של ציפייה. לאט, היא הסירה את המכסה האדום בתנועה איטית וחשפה את תוכנה - שני רסיסים שחורים שהוצאו מגופו של בנה עידן, חייל צעיר שנפצע בקרב בעזה.

בעיניים דומעות, מירית סיפרה לי, שבלילה של ה-7 באוקטובר, בנה עידן, נהג טנק בן 20 מגדוד 53 של אוגדת השריון, היה פרוס באיזור חברון. כשפרצה מתקפת הפתע, הגדוד הוקפץ מיידית לעוטף עזה לקראת כניסה קרקעית. עידן ועמיתיו נלחמו באומץ במשך שבועיים, עד שבשכונת זיתון במערב עזה, אחד ממחבלי חמאס ירה רקטת רפ"ג לעבר הטנק של עידן ופגע בו ישירות. עידן נפצע מרסיסים בגופו ופונה במצב בינוני לבית החולים.

מירית ביקשה שאעצב עבור עידן תליון מיוחד עם אחד הרסיסים. היא רצתה שהתליון יהיה סמל לאומץ ליבו ולזיכרון החוויה הקשה שעבר, ושיוכל לענוד אותו כל העת.

יצירת התליון הייחודי הזה, המסמל את סיפורו המופלא של עידן, את אומץ ליבו, את תקוותה של מירית שיבריא לגמרי ואת הקשר האמיץ בין אם לבנה, הייתה חוויה מרגשת עבורי. מאז, עידן לא מוריד את התליון המיוחד מצווארו.